יש יסוד אחד במערכת החיים שאינו מושך
תשומת לב , ובכל זאת הוא תנאי לקיומם של כל השאר. הוא אינו מתבלט כמו אש ואינו נע כמו מים, אינו מתרומם כעץ ואינו מצטייר בקו חד כמו מתכת. הוא מצוי במרכז, קרוב לקרקע, נושא ושקט. האדמה אינה מבקשת להוביל — היא מאפשרת. כל תנועה נשענת עליה, וכל צמיחה תלויה ביציבותה
.האדמה בטבע אינה שופטת
היא אינה בוחנת מי ראוי ומי לא
. היא אינה מתנה את ההזנה שלה בתוצאה
האדמה אינה בודקת את הזרע שנופל אליה, היא אינה שואלת אם הוא חזק, אם הוא טוב, אם יצמח ממנו עץ מרשים או עשב פשוט. היא אינה מודדת פוטנציאל ואינה מעריכה סיכויי הצלחה. היא פשוט מחזיקה. היא מעניקה מצע, לחות, חושך ושקט. בתוך המרחב הלא שיפוטי הזה הזרע נפתח או אינו נפתח, צומח בדרכו או מתפרק וחוזר להזין — והאדמה נשארת אדמה. כך גם במרחב נפשי בריא: אין צורך להיות יוצא דופן כדי להיות ראוי למקום. עצם ההיות מספיק כדי להיות מוחזק
ברפואה הסינית יסוד האדמה שוכן במרכז. הטחול והקיבה אינם רק מערכת עיכול פיזית אלא ציר קיומי. הם ממירים מזון לאנרגיה, אך עמוק יותר מכך — הם ממירים חוויה להבנה. כל מפגש, כל רגש, כל מחשבה — עוברים דרך המרכז. כאשר המרכז יציב, החיים אינם מציפים — הם מתעכלים. וכאשר האדמה יציבה, היא נעשית גדה שקטה שבתוכה המים יכולים לעבור. הרגש זורם, נע ומשתנה, אך אינו מאבד כיוון ואינו גולש מעבר למידתו. האדמה אינה עוצרת את המים — היא מחזיקה להם צורה. יסוד האדמה קשור ליכולת הריכוז והעיבוד. הכוח שמחזיק מחשבה מבלי להיסחף, שמאפשר לשהות בחוויה מבלי להתפרק ממנה. כאשר האדמה חלשה, המחשבה מסתובבת שוב ושוב, הדאגה מתרבה, והאדם מחפש יציבות דרך שליטה. אך כאשר האדמה מחוזקת, הנשימה יורדת אל הבטן, והמחשבה מתבהרת מעצמה
כאשר האדמה אינה יציבה במלואה, מתעוררת באדם תנועה שמבקשת סדר ובהירות. ברפואה הסינית תנועה זו נקראת “מתכת” — כוח ההבחנה והגבול. זהו הכוח שמאפשר לברור בין עיקר לטפל, להציב גבולות, לחדד קווים ולשמור על ניקיון פנימי
כאשר המרכז מרגיש פחות יציב, כוח ההבחנה הזה נעשה מודגש יותר. הצורך בארגון, בדיוק ובמבנה ברור מתחזק. אין כאן שיפוטיות ואין כאן קשיחות שנולדה מרוע — יש ניסיון טבעי לייצר יציבות דרך סדר. כאשר הקרקע הפנימית אינה מוחזקת במלואה, האדם מחפש בהירות בעולם שסביבו. דרך הגבול והדיוק הוא מבקש להשיב תחושת קרקע למרכז
האדמה אינה דורשת שלמות. היא יודעת שמחזוריות היא טבע. חומר מתפרק וחוזר להזין. גם בנפש יש תהליכי פירוק ועיכול. לא כל רגש צריך להידחק ולא כל מחשבה צריכה להיאחז. במרחב אדמתי בריא יש אמון בכך שגם מה שמתפרק מזין בסופו של דבר
האדמה כמרחב אינה יעד שיש להגיע אליו ואינה הישג שיש להשיג. היא היכולת להיות קרקע לעצמך. להיות נוכח מבלי לשפוט. לעכל מבלי למהר להכריע. לא להרוויח מקום — אלא לדעת שיש מקום
כאשר המרכז פנוי משיפוט, מתאפשרת צמיחה טבעית. לא מתוך פחד מדחייה, לא מתוך צורך להוכיח, אלא מתוך היות. במרחב כזה הלב אינו צריך להתגונן יתר על המידה, המתכת אינה חותכת מעבר לנדרש, והאש אינה בוערת כדי להיראות
מרחב האדמה הוא האומץ להיות נוכח. לא לעמוד מחוץ לחיים ולנתח אותם, אלא להיכנס אל הגן. להריח את הפרחים גם אם אינך יודע מה תהיה התוצאה. להסכים לפגוש את החיים כפי שהם — לא מושלמים, לא צפויים, אך חיים
.
